<h1>ספר הנייר הלכ' שאר כסות ועונה</h1>
<h2>דף לד:</h2>
כשתבוא האשה לגבות כתובתה אחר מותו לא תגבה עד שתשבע בנקיטת חפץ שלא התפיסה מטלטלי בכתובתה ולא הניח בידה כלום מכתובתה, ושלא מכרה לו ושלא מחלה לו. והילכתא כרב דאמר שמין לה כל מה שעליה ופוחתין לה מכתובתה, אבל אם גירשה מרצונו גובה כתובתה בלא שבועה ואין שמין מה שעליה.
כשמשביעין היורשין את האלמנה כשתבוא לגבות כתובה לא תשבע אלא חוץ לב"ד מפני שנמנעו ב"ד להשביעה שחוששין לה שמא לא תדקדק על עצמה בשבועה. ואם רצו יורשין להדירה מדירין לה בב"ד ואח"כ נוטלת כתובתה. מתה האלמנה קודם שתשבע אין היורשין יורשין כתובתה. ורבי' משה כתב שאם נשאת קודם שתשבע הרי זה תשבע כל זמן שתרצה, אבל אינה נודרת ונוטלת שמא יפר לה הבעל. ורבי' יצחק בר' אברהם או' כי נדר על דעת רבים יועיל בזה, ורבי' חננאל פסק דהלכה דהיורשין משביעין אותה אפילו כשהבעל רוצה או [מינה] אותה אפוטרופא בחייו. וכל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה. אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה אלא על טענת בריא ולאפוקי מדרבנן דאמרי' היכא דלא פטרה הבעל, משביעה שבועה אפוטרופיא כל זמן שירצה אפי' שלא בשעת תביעת כתובתה, ופוסק ר"ת ור"ח דהלכה כר' שמעון דאמר דווקא כשתובעת כתובתה משביעין אותה דהלכה כמותו. ומעשה בא לפני רבי' יעקב באשה שהושיבה בעלה חנוונית ומינה אותה אפוטרופיא מהרבה מעות והייתה נושאת ונותנת בתוך הבית, לבסוף אמרה לבעלה שאינ' שלו, ופסק ר"ת שאין יכול להשביעה מטעם שאמרנו.
הגהה. מקשין העולם למה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה הא ליכא למיחש לצררי דלא עביד איניש דפרע בגו זימני' כר"ל ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, והשיבו כי ודאי מת במטתו איכא למיחש שמא כשראה שיש למות צררי אתפסה אבל מת מיתה חטופה או למדינת הים אינה צריכה לישבע. וראייה מההיא [ב"ב קנ"ח ע"א] דנפל הבית עליו ועל אשתו דיורשיה אומ' הוא מת ראשון ותובעים כתובתה, והיאך הלא לא עשתה שבועה לבניו והם לא ישבעו דאין אדם מוריש שבועה לבניו, אלא ודאי אינה צריכה שבועה.
הגהה. נוסח שטר שבועת אלמנה, אנחנו ב"ד דחתימי לתחת במותב תלתא הוינא כחדא, ואתא לקדמנא הך איתתא ושמה פ' בת ר' פ' וא' לנא פ' (בת) [בן] ר' פ' בעלי שכיב ושבק חיי לכל ישראל ולרבנן והא אנא דאיגנא דילמא תפגעי מות' ויפסידו ירתיי כתובתי או בעינא למיסב גברא אחרי' ובעיני' למגבי כתובה אי למשתבע' עלויי וקבילנא יתמי להא ואשביענא לה באורייתא דמשה ספרא ביד לדעת המקו' ית' שמ' ולדעתנ' דלא איתפרעא מן כתובת' לא כול' ולא מקצת, ולא מחילנא יתיה לא לבעלי ולא לירתין ולא איתפי' לי בעלי צרכי לא כסף ולא שוה בפרעון כתובתי ולא בפיקדון ולא אברחנ' מנכסי כלום, ואין לי בידי ולא ברשותי מנכסי בעלי רק אילו נכסי' ומסרנ' לה כך וכך נכסי בפרעון כתובת', וכתיבנ' לה שטרא דנא בכך וכך לבריאת עולם ויהיבנא לה בידה למיהוי לה זכות ולראייה, והכל שריר וקים. פ' בר' פ' דיין, וכן שלשתן.
<h2>דף נה:</h2>
הבעל שמכר בנכסיו וכתבה האשה ללקוחות שהסכימה לדעת בעלה ומרצונה אעפ"י שהמכר קיים כל ימי חיי הבעל, א"ה לאחר מיתת הבעל תוכל לטרוף מן הלקוחות ממקרקעי שתוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. אבל אם קנו מיד האשה תחילה שאין לה דין ושיעבוד על מקום זה ואח"כ מכר הבעל אינה טורפת מן הלקוחות, או אפי' קנו ממנה לבסוף.
הגהה. ה"ג מסקינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ט ע"ב] דבנכסי מלוג אין האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הלכך אפי' קנו ממנה לבסוף המכר קיים, עכ"ל ההגהה.
